מה עושים נגד מניפולציה רגשית

מזו מניפולציה רגשית

אפשר ללמוד מהבכי, ולהשתמש בו כהזדמנות של צמיחה אישית.
אפשר גם לרוץ החוצה ולחפש מי שיהיה איתנו ויעזור לנו לברוח מהכאב ומהבדידות.
אבל רוב האנשים, כשהם רצים החוצה מהבכי והמודעות גם מחפשים אשמים.
כשמתנהגים כך מתרחקים מהמודעות העצמית, מהשיעור שהכאב בא ללמד אותך, ומבכי שמועיל לך ועוזר לך לצמוח.
לפעמים את אפילו משתמשת באשמה לכאורה של אותו אדם כדי להרוויח נקודות – וזו כבר מניפולציה רגשית.
 

לבחור במניפולציה רגשית בגלל כאב וסבל

כשאנחנו מסכנים, האוטומט שלנו הוא לפנות החוצה כדי שלא נצטרך להתמודד לבד מול הכאב הזה. במצב הזה, כאשר כואב לנו אנחנו רצים החוצה בפאניקה, ומחפשים מישהו שיקשיב לנו, יהיה איתנו וירחם עלינו.
אנחנו מספרים לכל העולם כמה אנחנו מסכנים כדי לגייס אותם לטובתנו. אנחנו נמנעים מלקחת אחריות על מה שקרה, ובמקום אנחנו מאשימים גורם חיצוני כלשהו במצבנו. במקום לראות את עצמנו כגורם - 'זה קרה בגלל שאני נהגתי כך וכך, ואז הוא הגיב בצורה כזו', אנחנו מציגים את עצמנו כקורבן - 'דווקא כש...', 'הם עשו לי ...'.
למעשה, אנחנו מחפשים מקור חליפי של תשומת לב. במקום שאנחנו נשים לב לעצמנו ונטפל בעצמנו ברמה הרגשית והאנרגטית, אנחנו מחפשים מישהו חיצוני לנו שיתן לנו תשומת לב ויטפל בנו. לשם כך אנחנו מקטינים ומשפילים את עצמנו. אנחנו עושים את עצמנו מסכנים וחסרי אונים, כאילו אין ביכולתנו להתמודד עם התחושות שאנחנו חווים. ברמה האנרגטית אנחנו הופכים ל'חור שחור' שמנסה לשאוב אליו כל מה שיש בסביבתו – אנשים, זמן, תשומת לב, שרות, אהדה, הצדקה, ואנרגיה.
 

המחירים שאת משלמת כשאת משתמשת במניפולציה רגשית

כאשר אנחנו מוותרים על השליטה ועל הטיפול בעצמנו ברמה הרגשית והאנרגטית הדבר נחווה תכופות על ידי אנשים אחרים כאילו שאנחנו עושות עליהם מניפולציה רגשית. אנשים אלה מוכנים אולי לעזור לנו ברמה המציאותית, אך לאו דווקא ברמה הרגשית או האנרגטית, ואז כשהם נתקלים ב'חור שחור' אנרגטי שכזה התגובה האינסטינקטיבית שלהם היא לברוח. זו גם הסיבה לכך שכאשר אנחנו נהיים 'מסכנים' לפתע 'כולם נעלמים' – לא כי הם לא אוהבים אותנו, אלא משום שאף אחד לא אוהב ששואבים אותו, או עושים עליו מניפולציה רגשית.
 

מניפולציה שמעוררת רחמים, להבדיל מחמלה

כשאנחנו עושות מניפולציה רגשית ונתלות באחרים מבחינה אנרגטית ורגשית, אנחנו מציגות את עצמנו – בעינינו ובעיניהם – כ'פחותות' – פחות חזקות ופחות יכולות. יכול להיות שככה באמת את חושבת על עצמך, רק כדאי לזכור שרחמים עצמיים מעוררים אצל האחרים רחמים, להבדיל, מחמלה, שבאה ממקום של אהדה, הזדהות וכבוד.
חמלה הוא מצב אנרגטי שוויוני ומובדל – כל אחד מהצדדים, גם זה שכואב וגם זה שכואב את כאבו של הכואב, הינו בעל עוצמה, ואין התערבבות ביניהם – אף אחד מהצדדים אינו זקוק לצד השני או תלוי בו. הצד הכואב אינו מבקש דבר מהבחינה הרגשית או האנרגטית, משום שהוא כבר מספק לעצמו את תשומת הלב שלה הוא זקוק. לכן הוא אינו זקוק לתשומת לבם של הסובבים אותו, הוא לא 'חייב שיהיו איתו', הוא לא 'שוקע', וכדומה. הוא קיים והם קיימים, הוא כואב, אבל הם חופשיים להרגיש מה שהם רוצים. אין פה שום מניפולציה.
 
לעומת זאת, במצב של רחמים אין שוויוניות – אנחנו לכאורה עליונים למי שמעורר את רחמינו – הוא 'מסכן' ואנחנו לא, הוא נחות ואנחנו עליונים, וגם אין מובחנות בין הצדדים – אנחנו לכאורה חייבים לקחת את הצד של זה שאנחנו מרחמים עלינו, ולהסכים איתו שהוא 'באמת' מסכן או קורבן, ש'באמת' נעשה לו עוול – וזו מהותה של המינופולציה הרגשית.
אם לא מסכימים איתך שהדברים שאת חושבת, מרגישה או מאמינה הם 'אמת', אין כל סיבה לחוש עליך רחמים, ולכן אם מישהו יעשה זאת את תכעסי מאוד. נכון?
 
לדעתי, בכל אופן, כשעושים מניפולציה רגשית זו בחירה לפעול בדרך הפחות יעילה. את לא מסכנה, אלא את נוהגת בטיפשות. אם את בוחרת לוותר על הכוח שלך את לא חלשה אלא פחדנית.
 

למה כולם מתעצבנים עלייך דווקא כשאת הכי מסכנה

ההתערבבות הזו, או הנסיון להתנתק מהמניפולציה הרגשית ומ'החור השחור' שאת מייצגת כשאת מסכנה, היא הסיבה לכך שכולם רבים עם ה'קורבנות'.
ה'מסכן' מגולל בפנינו את צרותיו, ואנחנו מנסים, לכאורה, לעזור לו על-ידי כך שנראה לו שאינו מסכן, ואז מתחיל ויכוח, שעלול להתפתח לריב, לגבי 'האמת' – אם זה 'באמת' ככה או לא, אם זה 'נכון' או לא נכון, אם הוא 'באמת' קורבן או לא.
הדינמיקה שקורית פה, למעשה, היא שאותו אדם אומר לנו: "אני פוחד להיות לבד כשכואב לי, ולכן אני מבקש שתסבלו ביחד איתי". אין עם זה בעיה, אבל כשזה מוצג כאילו שחייבים לך את זה, כי כאילו יש חוק קוסמי שמחייב לרחם על מסכנים – זו מניפולציה. כי אולי אין חוק כזה? אולי הוא רק אצלך בראש?
אם את גורמת לאנשים רע אם טוב להם כשרע לך – את מעוררת אצלהם אשמה, וגם זו מניפולציה רגשית. כי גם לך לפעמים טוב כשלאחרים רע, נכון?
לכן אנשים מנסים לברוח ממך כשאת מסכנה, כי הם לא רוצים שתהיי תלויה בהם אנרגטית ורגשית כדי לברוח מהתמודדות עם מה שעובר עליך.
לכן הם גם מנסים לשכנע אותך ש'המצב אינו נורא כל-כך' במקום להגיד בצורה פשוטה וברורה שלא נעים להיות איתך – לא כי כואב לך, אלא כי את מנסה לשאוב אותם, לסחוט אותם, ולהכריח אותם לכאוב איתך.
 

סיכום: מה עושים במקום מניפולציה רגשית?

במאמר אחר שלי אני מסבירה איך להתמודד עם הכאב בדרך שמעוררת כבוד ואהדה, בדרך שגורמת לאנשים לבוא, להיות איתך ולרצות לעזור.
כן, גם הדרך הזו כרוכה בבכי, אבל היא לא כרוכה במניפולציה רגשית. היא לא אומרת שמי שבוכה הוא מסכן או חלש,
ולכן יש לך בחירה, אפילו עכשיו, כשכואב לך -
את יכולה לבחור אם להיות מסכנה, או להיות עם עצמך, לכאוב, ללמוד ולגדול.
 
רוצה ללמוד איך? בלינק הזה
 
© מיכל רון, מאי 2006        
באהבה, לרינת

מאמרים קשורים: 

הצהרה: יש לראות את הכתוב באתר זה כהצעה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מכל סוג שהוא.