יעוץ זוגי למניעת משבר בזוגיות

לפי התפיסה של היעוץ הזוגי כל תהליך חדש וכל קשר חדש עובר את אותם השלבים. אנחנו מכירים, מתעניינים, ובהדרגה לומדים להאמין לאותו אדם – אם הוא אכן ראוי לכך, ולסמוך עליו. זהו השלב הינקותי. עם הזמן מגיעים האכזבות והתסכולים, שהפתרון הבוגר שלהם הוא שהופך את הקשר לקשר בוגר בין שני אנשים בוגרים. רק אחרי שנפגעתי, ראיתי את הסיבות לכך, תיקשרתי זאת עם האדם השני, ריפאתי את ההיסטוריה האישית שגרמה לי מלכתחילה להפגע ולמדתי מחדש לתת אמון, אני יכולה באמת לשוב ולבחור בקשר, ולהמשיך בו כאדם בוגר.
אבל ישנן המון אפשרויות לוודא שהדבר לא יקרה, ואלו בדיוק המקרים שבהם עוסקים בטיפול הזוגי.
 

כשהאשה בוחרת במניפולציה, במקום בעוצמה אישית

הרבה פעמים מגיעים אלי לייעוץ זוגות שבהם האישה, לדוגמא, בחרה – במודע או שלא במודע, להשאר כואבת, פוחדת, מרירה, מתוסכלת ומאוכזבת, להמנע מלקחת אחריות על מה שקורה לי ועל הקשרים שאני יוצרת, אף פעם לא לרפא את ההיסטוריה שלי ולוותר על לתקשר את רגשותיה, ובעצם – לנסות באופן עקר להשאר לנצח בשלב הינקותי.
למעשה, מדובר במניפולציה – גם אם לא מודעת.
מחד, היא כבר לא תינוקת ולא באמת נזקקת, אך מאידך היא עוד לא בחרה להעצים את עצמה, לקחת אחריות על חייה ולספק את צרכיה הרגשיים והאחרים, והיא מנסה בכוח להמנע מכך על-ידי שהיא נשארת לעולם תלויה בבן או בבת הזוג כדי שיכילו את הרגשות שלה, יראו אותה ויטפל בה, משום שלכאורה אינה יכולה לעשות זאת עבור עצמה. היא עדיין מחכה לסיפוק המושלם שיבוא מבחוץ, במקום לעבוד ולבנות לעצמה את החיים שהיא רוצה, ולקבל את התיסכול והאכזבה הכרוכים בחיים של פעולה.
 

למה מניפולציה לא יכולה לעבוד, למה העצמה אישית היא הדרך היחידה

כשאני עוסקת בהעצמה נשית, אני קוראת להתנהגות כזו מנופולציה, משום שהיא מבוססת על שקר – אדם בוגר אינו יכול, פשוטו כמשמעו, ליצור קשר ינקותי. הברירה היחידה שיש לנו כאנשים בוגרים, אם אנחנו רוצים להיות מאושרים, היא להיות בעוצמה שלנו, ולקיים קשרים בוגרים כאנשים בוגרים. בדיוק כפי שאי אפשר ללכת עם נעליים מידה 30 בגיל 30 ולהרגיש שווים, יפים או בנוח, אפילו שנעליים של ילדים הן אולי נורא יפות, כך אי אפשר לקיים בגיל 30 קשרים כדוגמת אלו שקיימנו בגיל 3 שנים עם אמא או עם אבא.
קשר מניפולטיבי הוא קשר שבו אני מנסה להמשיך ולפעול כאילו הייתי עדיין תינוקת למרות שאני כבר אדם בוגר. קשרים מניפולטיביים ניכרים באווירה המאפיינת אותם.
 

העצמה נשית לריפוי זוגיות במשבר

קשר ינקותי, או שלב בניית האמון בקשר בוגר ניכרים בתחושת פגיעות. תינוק שצרכיו אינם מסופקים חרד לחייו. בגלל התלותיות שלו, תיסכול ואכזבה במערכות יחסים של השלב הינקותי יוצרים פחד מפני אסון וחורבן. ככה אנחנו מרגישות גם כשהזוגיות שלנו במשבר.
אנחנו עושות מניפולציה כאמצעי השרדות, כי ההרגשה היא שאחרת נמות.
באימון העצמה נשית מבינים שכנשים בוגרות, אם יש לנו את היכולת לספק את צרכינו ולקיים את עצמנו, אם אנחנו מודעות לכך ומתרגלות זאת, הרי שגם אם בתחילת כל קשר זוגי נרגיש את הפגיעות, עדיין נשמור על הביטחון העצמי ונרגיש ורגועות, כך שנוכל להחזיר את האהבה וליצור זוגיות טובה.
ברנה בראון מראה שאפשר להיות גם פגיעה ורגישה, וגם להישאר בעוצמה שלך, בסירטון המקסים של TED
http://www.ted.com/talks/lang/he/brene_brown_on_vulnerability.html
 

ריפוי זוגיות במשבר עי ויתור על מניפולציות

כדי להצליח בטיפול הזוגי, לרפא זוגיות ולהחזיר את האהבה צריך לוותר על המניפולציות ולבחור בעוצמה אישית.
אם אנחנו לא באמת חלשות, ובכל זאת אנחנו משקרות לעצמנו ולאחרים כאילו אנחנו כן, ואם אנחנו מנסות לסחוט מהצד השני את תחושת הבטחון החסרה לנו באמצעות דרמה או מניפולציה, ייצור הדבר אווירה לא נקיה ולא נעימה, ובסופו של דבר יגרום למשבר בזוגיות.
אם אנחנו לא נהיה כנות עם עצמנו, אם נהיה משוכנעות לגמרי שהדרמה שאנחנו עושות נכונה וצודקת, עדיין יווצרו עירפול ועכירות בזוגיות – משום שאנחנו כבר גדולות ובוגרות ואחראיות לעצמנו ולרגשותינו, אך מנסות לסחוט את אותו היחס המגיע לתינוקות, ולתינוקות בלבד.
 

סיכום: מזה העצמה נשית

ההבנה שעומדת בבסיס ההעצמה הנשית והטיפול הזוגי אומרת שבחיינו הבוגרים, ובכל קשר שיש לנו ושאנחנו יוצרים – בתהליך של צמיחה אישית, בזמן של בניית זוגיות טובה ומעצימה, או בקשרים קרובים עם חברים - יש לנו בכל רגע ורגע בחירה – אם להיות בוגרים, לקחת אחריות על מה שקורה בחוץ ועל מה שאנחנו מרגישים בפנים, ולבנות באופן יצירתי את החיים, הקשרים והסביבה החיצונית והפנימית שמתאימות לנו; או 'לשחק אותה' תינוקות נטולי יכולת בחירה וביצוע, ולהאשים גורמים חיצוניים לנו במה שקורה לנו (פיטורין, למשל, או חוסר הצלחה) ובמה שאנחנו מרגישים (כעס, אושר, בושה, ועוד).
ללא ספק, מפחיד מאוד לעזוב את המצב התלותי שבו ההורים, בן או בת הזוג או המדריך הם 'טובים' או 'רעים', אבל תמיד הם ה'גדולים', האחראיים או האשמים, ש'גורמים לנו' להרגיש איך שאנחנו מרגישים, ומפחיד עוד יותר להמשיך הלאה לשלב הבוגר, שבו כל מה שקורה לנו הוא תוצאה של אינטראקציה דו-כיוונית, שבה אנחנו מהווים 50%, ושבה יש לנו 100% אפשרות לבחור, לשנות וליצור. ויחד עם זאת, מה את מעדיפה? במה את בוחרת?
 
©מיכל רון, אפריל 2007