סיפור ראשון על טיפול בתלות רגשית - בחברות

חברה פעם שיתפה אותי, כשהתחילה לצאת ממשבר ארוך בחייה וסוף סוף הדברים התחילו להסתדר, שאני נותרתי אחת החברות היחידות שלה. היא סיפרה שכל החברות שהיו שם בשבילה כשהכל היה רע, נעלמו כשהחיים שלה התחילו להיות טובים.
כל זמן שהיא היתה צריכה אותן והיתה תלויה בהן רגשית הן הרגישו טוב עם עצמן, אבל כשגם לה התחיל להיות טוב והתלות הרגשית נעלמה הן התחילו לקנא והעדיפו לוותר על הקשר.
 

סיפור שני על טיפול בתלות רגשית - בזוגיות

מישהי הגיעה אלי לטיפול בתלות רגשית. היא התחתנה עם החבר הראשון שלה, שאותו הכירה בגיל מתקדם יחסית. היא לא עבדה ולא למדה, ועדיין לא היו להם ילדים, ומאז נישואיה השמינה ב 20 ק"ג.
לפגישה השניה היא כבר הגיעה עם כמה קילוגרמים פחות, ואחרי שבררה על מספר אפשרויות תעסוקה. מצב הרוח שלה היה טוב בהרבה.
לפגישה השלישית היא לא הגיעה.
היא התקשרה וסיפרה לי שהחבר שלה לא רוצה שהיא תמשיך את התהליך, שהוא יותר חשוב לה ממני, ושלכן היא מפסיקה.
אני חושבת שהיא לא שאלה את עצמה אם החבר שלה יותר חשוב לה ממנה...
היא באה לטיפול בתלות רגשית – והטיפול עזר, אבל אז היא גילתה שהיא לא באמת מוכנה לוותר על התלות הרגשית, שהיא לא באמת מוכנה להיות עצמאית, ושהזוגיות שלה מבוססת על זה שהיא תישאר תלויה בו מבחינה רגשית וכלכלית.
 

למה אוהבים אותנו כשאנחנו סובלים מתלות רגשית?

לכאורה, זה נראה מוזר –

• למה שחברים ישקיעו בנו כשרע לנו, וכשאפשר סוף סוף להנות איתנו במקום לתמוך בנו, כשאפשר לקבל מאתנו ולא רק לתת לנו,  פתאום נמאס להם?
• למה שגבר יעדיף לעבוד בפרך כדי לפרנס לבד בת-זוג צעירה, בריאה ומלאת מוטיבציה, במקום להנות מהכנסה כפולה ומבת-זוג מוגשמת ומאושרת?

מערכות היחסים הללו נראות אולי מוזרות –
רק אם לא מביאים בחשבון את הרובד הפסיכולוגי הלא-מודע שיוצר העדפה למצב של תלות רגשית.
 

תלות רגשית מתבססת על רגש נחיתות של שני הצדדים

בשתי הדוגמאות יכול להיות שלא מדובר אך ורק על חברות ועל תמיכה, אלא גם על רגשי נחיתות של ה'תומכים', שניתן להמשיך ולהכחיש אותם רק כל זמן שהם אכן נחוצים לאותה 'מסכנה' שסובלת מתלות רגשית, רק כל זמן שהיא תלויה בהם וצריך את התמיכה שלהם.
כשאותה 'מסכנה' מתחילה להתאושש, להבריא, לעבוד, להרוויח ולהיות מאושרת, פתאום הם מרגישים שלא צריך אותם, שהיא 'עקפה' אותם, וזה כבר לא כייף, כי שוב הם מרגישים נחותים. כשאף אחד לא תלוי בהם מבחינה רגשית הם מרגישים מיותרים.
החברות שתמכו בזמנים הקשים נעלמו כשנהיה טוב כי אולי הן התחילו להרגיש שהן 'פחות' מהחברה שהחלה לצמוח והיתה מאושרת.
בן-הזוג שעצר את ההתקדמות של אשתו פחד, אולי, שאם היא תצא לעבוד, תרוויח כסף ותהיה מאושרת היא לא תצטרך אותו יותר, ואז היא תעזוב אותו.
 
קצת עלוב, לא?
 
במקום לבנות מערכות יחסים על אהבה, הערכה, פירגון וצמיחה משותפת...
 

למה הצלחת הטיפול בתלות רגשית מאיים על אנשים אחרים?

נראה לי שהחברות שניתקו את הקשר כשנגמרה התלות הרגשית ונהיה טוב, או בן-הזוג שניסה למנוע מבת-זוגו להתפתח, לרזות ולעבוד, עשו כן לא משום שהם אנשים 'רעים', ובוודאי שלא מתוך כוונה רעה, אלא פשוט – משום שצמיחה אישית של חבר, חברה, עמית/ה בעבודה, בן/ת-זוג, או כל אדם אחר עלולה לפעמים לאיים עלינו ולעורר בנו חרדות.
 

טיפול בתלות רגשית = לוותר על התלות ולהסכים לאושר

ברמה המודעת או הלא-מודעת, אותה בחורה תלותית -לשעבר מהווה דוגמא לכך שהכל אפשרי, שאם היא הצליחה אולי גם אני יכולה להצליח; שאם היא מרוויחה, אולי גם אני יכולה לצאת מהמינוס; שאם לה טוב, אולי גם לי יש סיכוי לאושר, וגם אני יכולה להיות מאושרת.
שרק צריך לעבוד ולהשקיע, ולהרוויח ביושר את האושר שלנו.
ומה איתך?
 
לשאול נוספות או יצירת קשר – מוזמנת לכתוב לי דרך הלינק הזה
©מיכל רון, אוקטובר 2009