הסיבה העיקרית לכך שלדתיים קשה למצוא אהבה

אמל"ק – כי הם צריכים לבחור בין האהבה והאלוהים, ובין הדת ):
אם גם את דתיה ועדיין לא מוצאת אהבה, ואולי גם לא מבינה למה – המאמר הזה בשבילך. אם גם אתה דתי, ומרגיש שעד שאתה פוגש בחורה שעושה לך את זה – היא פשוט לא מתאימה מבחינה דתית – המאמר הזה יכול לעזור גם לך.
 

למה לבחור דתי קשה למצוא אהבה – דוגמא ראשונה

הוא בחור 'מסודר', עם עבודה טובה, כסף ומשפחה טובה, ובמשך הרבה זמן הוא היה לבד, או יצא עם כל מיני בחורות שלא באמת עשו לו את זה. ולמה? כי היא היתה צריכה להיות בדיוק כמוהו – כן דתיה, אבל לא דתיה מדי. והוא לכשלעצמו היה אדם דתי, אבל לא אדם מאמין שמחובר לבוררא, ולכן מישהי שמאמינה יותר ממנו נראתה לו לא מתאימה, אבל אפיקורסית מוחלטת, או חו"ח חילונית – גם על זה אין מה לדבר.
בקיצור – הוא שמר מצוות בקפידה, אבל לא מתוך אמונה בבורא, אלא מתוך פחד ממה שיקרה לו אם לא יעשה זאת. ובגלל שכל נושא הדת בחייו היה בעיקר חיצוני – מעשים יותר מאמונה – הוא התקשה למצוא זוגיות המבוססת על קשר פנימי עמוק כל זמן שהקריטריונים שאותם הוא בחן היו קריטריונים חיצוניים כמו שמירת מצוות ומידת ההקפדה.
 

בחור דתי שנשאר לבד – דוגמא שניה, ועצובה

זה היה סיפור שממש העציב אותי. הוא בא לבקש את עצתי, וכל מה שיכולתי לעשות היה להסביר לו את הקונפליקט שמשתק אותו – כדי לעזור לו לבחור באהבה או בדת.
הוא היה נשוי לאשה, התגרש ממנה, נישא לאישה אחרת ואז נפרד גם ממנה.
בזמן הזה אשתו נישאה לגבר אחר והתגרשה ממנו, כך שלפי ההלכה – מדאורייתא! הם אסורים זה לזה.
אבל כשהוא צלצל שניהם כבר היו בשנות השבעים לחייהם, עם ילדים ונכדים משותפים – שנשארו בקשר טוב עם אמא, ובקשר פחות קרוב לאב.
אם הוא היה מרשה לעצמו לחזור לאשתו הראשונה היו מתאפשרים לו חיי זוגיות טובים, בחיק משפחתו המורחבת. אבל הוא לא הרשה זאת לעצמו – בגלל ההלכה היהודית.
לא עצוב?
כלומר, לפעמים ההלכה הדתית עצמה, ולא רק הבחירות האישיות שלך, היא שגורמת לך להישאר לבד.
האמנם לכך התכוון ה'?
האמנם זו צורת אהבתו?

לאשה דתיה קשה למצוא אהבה כי קשה לה לבחור גבר – דוגמא 3

שאלתי את אחת התלמידות הדתיות שלי מה היא חושבת על המקרה הקודם. והיא אמרה בנחישות 'זה לא יקרה!' כלומר – אותו גבר יסיים את ימיו בבדידות, ולא יוכל לחיות יחד עם האשה שאותה אהב בנעוריו, שאתה הקים משפחה, ושאתה הביא ילדים לעולם.
היא לא הבינה שבכך היא גם גוזרת את דינה, ומשאירה גם את עצמה לבד.
 
כאם חד הורית וכאשת קריירה שמפרנסת את עצמה ואת בנה, היה ברור לה שהיא רוצה בן זוג שיעבוד גם הוא, ושיוכל לעזור לה בעול הפרנסה – ולא רק בהבאת עוד ילדים לעולם.
מאידך, אותה אשה שלחה את בנה ללמוד בישיבה, תוך שהיא מוודאת שלא ילמד אנגלית, מתמטיקה ומחשבים. כי זה מה שהכי טוב לו – לדעתה.
 
הצבעתי בפניה על כך שהיא מגדלת ילד שיקשה עליו להגיע לרווחה חומרית או להצלחה בעולם הזה, המהווים חלק גדול מאושרו של אדם, ועל הסתירה לכאורה – שהיא לעולם לא תלך עם מישהו כמו הבן שלה, תלמיד חכם שלמד בישיבה.
 

אהבה בעולם הזה מול התפיסה הדתית האורתודוכסית של האהבה והזוגיות

המקרה הקודם מראה שאולי תפיסת הדתיות היא שמרחיקה אותך מהאהבה ומהזוגיות, כמו שהיא מרחיקה אותך מהעולם הזה ומהאושר שהוא יכול להביא לך. אם נדמה לך שהדת משמעה עיסוק בלעדי בעולם שמעבר, קרי - רק בלימוד תורה ורק בקודש, או דחיית העולם הזה – העבודה, הפרנסה, ההצלחה, גידול הילדים וטיפוח המשפחה, הרי שנוצר פה ההכרח לבחור בין הדת ובין הזוגיות, בין העולם שמעבר ובין העולם המשפחתי – הדורש את זמנו, מירצו, עבודתו והכנסתו של בן הזוג.
 

תפיסת האהבה והזוגיות ביהדות

היהדות החרדית מנסה לחלק את העולמות – כשהאשה אחראית על העולם הזה: על הפרנסה ועל גידול הילדים, ולכן היא נחשבת נחותה, או אפילו טמאה, ולכן גם הגברים אומרים מדי בוקר 'ברוך שלא עשני אשה', בעוד הבעל כל כולו קודש, תלמיד חכם שנהרג באוהלה של תורה למען העולם הרוחני שמעבר לעולם הזה.
אבל זה תוצר מעוות של סוף ימי הביניים.
אם בוחנים את תפיסת התורה שבכתב ובעל-פה רואים שמכל הדתות דווקא היהדות מקדשת ביותר את היומיום, וקוראת לנו בבירור שלא לנטוש את העולם הזה לטובת העולם הבא או העולם שמעבר. היהדות אינה מעודדת פרישות ונזירות – ולכן המצווה הראשונה היא מצוות פרו ורבו. באותו האופן עול הפרנסה נחשב מצווה אלוהית – גם אם עונש: 'בזיעת אפיך תאכל לחם', והמקרא מעודד אותנו להביא את הקודש אל החול באמצעות העבודה. לכן משתמשים באותו השם גם לעבודת הכפיים וגם לעבודת השם יתברך.
 

דוגמא רביעית, אחרונה ועצובה לפער שבין הדת והאהבה

היא באה ממשפחה דתית, אבל ביתה בחרה של למול את בנה – ולכן כל המשפחה מתנערת גם מביתה וגם ממנה.
האם לזאת יקרא אהבה?
אהבת אם? אהבת השם? אהבת חינם?
כשאנחנו הופכים את הדת לאמצעי נוסף שמזין את האגו שלנו ושעוזר לנו להיות צודקים על חשבונם של אנשים אחרים, ואפילו הקרובים לנו ביותר, והאהובים עלינו ביותר – לכאורה, אנחנו רק מרחיקים את עצמנו מהאהבה – ומאלוהים.
 

אז איך בכל זאת משלבים דת עם אהבה ועם זוגיות?

קודם כל זוכרים את פרקי אבות: 'עשה לך רב'!
כלומר: אין 'נכון' ואין 'צריך'. אנחנו אלה שבוחרים במה להאמין, אחרי איזה רב ללכת, ואת עצתו של מי לקיים. ביהדות אין אפיפיור!
תודה לאל, היהדות היא דת שדוגלת באחריות אישית, כלומר 'אחרי רבים להטעות' לא תופס כתירוץ. בשורה התחתונה, כשנפגוש את ה', 'כי הרב אמר' לא תופס כתירוץ לכך שוויתרנו על האהבה לטובת מה שאחרים אמרו שככה צריך.
אם את רואה שההבנה הרוחנית שלך או שהמדריך הרוחני שלך רק מרחיקים אותם מהזוגיות ומהאהבה שמשמחות אותך ושמרגישות לך נכון, ומנסים למכור לך אהבה שמרגישה קשה ומנוכרת במקום אהבה שמחה וטובה – אולי הגיע הזמן להחליף רב? אולי הגיע הזמן לחשוב בשביל עצמך?
 

לבחור בין האלוהים והאהבה לבין הדת

בוב דילן אמר 'יותר ויותר אנשים עוזבים את הדת וחוזרים לאלוהים' – והוא צדק. זה אחד המוטיבים המרכזיים של תנועת העידן החדש.
אנשים מפסיקים להקשיב לאנשים אחרים שבאים ממקום של כוח ושל אגו, אנשים שמתיימרים להגיד לנו מה אלוהים רוצה ומה צריך, ומתחילים לשים לב למה שמרגיש להם טוב – כי אהבה תמיד מרגישה טוב, ולכן האהבה קרובה לאלוהים.
הדת, לעומת זאת, לא תמיד מרגישה טוב, ואם את מרגישה שהדת מרחיקה אותך מהאהבה – סימן שהדת בנקודה הספציפית הזו גם מרחיקה אותך מאלוהים.
ואז נשאר לך רק לבחור את מי את בוחרת לעבוד – את הדת, או את אלוהים.
 
כי אחרת – במקום שהחיים שלך, האמונה שלך, הקשר שלך עם ה', הדת שלך, האהבה שלך והזוגיות שלך יהיו מבוססים על אלוהים ועל האהבה – הם מבוססים על פחד.
וכשמבססים את החיים על פחד באמת מאוד קשה למצוא אהבה   ):
 
 
אם אהבת את המאמר – אשמח אם תשתפי אותו.
אם את רוצה לקבל את המדריך לזוגיות או בכל נושא אחר – כתבי לי בלינק הזה
 
©מיכל רון, מרץ 2018