להתחתן בגלל ההורים ובגלל החברה

בכל חברה יש תהליך אופייני או מצופה המוביל להקמת משפחה.
ברוב החברות בעולם עדיין ההורים מארגנים את השידוך עם בת או בת משפחה שאיתה הם מעוניינים להיות בקשרי משפחה. ראשית כל נוסדת המסגרת המשפחתית בצורה של נישואין, ובתוכה ניתן פתח לעולמם הרגשי המשותף או הנפרד של בני הזוג.
 

להתחתן בגלל האבה

בשלב מאוחר מאוד יחסית בתולדות ההיסטוריה המערבית קרה מהפך, והאהבה, להבדיל מהמסגרת, היא שהפכה לגורם המשמעותי והמכריע בהקמת המשפחה. כך, בחברה המערבית, החילונית, המודרנית, כזו שבה אנו חיים, מצפים מאתנו, ואף אנחנו מצפות מעצמנו, לאהוב או אפילו להתאהב כתנאי מוקדם להקמת משפחה. אנחנו אמורות לפגוש מישהו, להתאהב בו או ללמוד לאהוב אותו, תוך שאנחנו מתקרבים בהדרגה, לומדים לחיות ביחד תוך שהקשר מעמיק ומתעצם, ואז באיזשהו שלב להחליט למסד את הקשר ו/או להביא ילדים לעולם.
 

חתונה של פשרה, או העצמה אישית?

זוגיות שאינה מושתתת על המודל הזה נחשבת תכופות כ'פשרה', ואנשים שמתחתנים מתוך כך שלפחות מלכתחילה חשובה להם יותר המסגרת המשפחתית מאשר תוכנה הרגשי נחשבים ל'מתפשרים'.
האמנם?
אולי מדובר בשני סוגים שונים של בני אדם? בשני נתיבים שונים של צמיחה אישית?
 

מה צריך כדי להתחתן ולהקים משפחה

לדעתי, שני התנאים הראשוניים הדרושים להקמת משפחה – מסגרת זוגית מחייבת הכוללת גידול ילדים, להבדיל מ'סיפור אהבה', 'רומן', 'חברות', וכד' - הינם האהבה הרגשית מחד, והרצון להקים מסגרת משפחתית מאידך.
 
מה ההבדל?
 

א. אהבה או חופש?

החיפוש אחר האהבה הינו ברור. מרגע לידתנו איננו יכולים לחיות בלי אהבתם ותשומת לבם של אנשים אחרים. כמעט כולנו חווים פחד וכאב ביומיום כשאנחנו חוששים פן אנשים שונים ימנעו מאתנו את אהבתם, וגורם זה מעכב אותנו בכל הנוגע לחופש האישי שלנו ולצמיחה האישית שלנו. אנחנו מדחיקות את הכעס שלנו כי כואב לנו כשאוהבים אותנו פחות; אנחנו מסתירות דברים שאנחנו מתביישות בהם כי אנחנו פוחדות שלא יאהבו אותנו, וכד'.
 

גם אהבה וגם חופש: עי להגיד מה אתה מרגיש

תהליך הצמיחה המאפשר להפתח לאהבה, אם כן, הינו להסכים לחוות את אותם פחד וכאב, ולהסכים לשלם את המחיר הכרוך בלהיות מי שאנחנו. כך, גם אם החברה מסתכלת בעין רעה על נשים המבטאות כעס, הרי שהדרך לחופש האישי עוברת דרך הבחירה להסכים ולבטא את הכעס שלנו, עם כל הכאב והפחד הכרוכים בכך, וכן את כל שאר רגשותינו, צרכינו ורצונותינו. רק אז מי שיאהב אותנו ויבחר להתקרב אלינו אכן יאהב את מי שאנחנו, ולא את המסיכה ששמנו כדי שלא להסתכן באבדן אהבתם של אנשים אחרים.
התהליך הינו, אם כן, תהליך של שחרור העצמי, כנגד מסגרות ואנשים חיצוניים לנו.
 

ב. אהבה, מחויבות ומשפחה

הבחירה בהקמת משפחה הינה תהליך הפוך – תהליך של ויתור על העצמי לטובת מסגרת חיצונית ואנשים שחשובים לנו.
מדובר בהחלטה הנוגעת לעולם ה'חיצון', ל'מציאות', ולא לעולם הרגש. אפשר לאהוב גם בלי להרגיש מחוייבים ומבלי לעשות שום דבר בנידון, אך הקמת משפחה כרוכה בקבלת החלטות ובפעולה ממשית בעולם. למשל: קבלת החלטות כלכליות, החלטות הנוגעות לסדר היום ולמטלות המשותפות, וכד'. החלטות שכאלה מגבילות את החופש האישי, או יותר נכון – הן מאפשרות חופש אישי גדול יותר, אך בצורה שהעלולה להיראות במבט ראשון כמגבילה.
 

סיכום: יותר חופש ואהבה בזוגיות

הרבה מהתלמידים שלי גילו שקרה להם נס. דווקא כשהם יותר אהבו והיו יותר מחוייבים – פתאום התאפשר להם יותר חופש.
למשל: החיים בזוג זולים יותר. זול יותר לחיות בדירה עם בן-זוג מאשר לחיות בדירה לבד, או אפילו עם שותפים. מחד רמת החופש הפיננסי שלי גדלה – משום שיש לנו במשותף יותר כסף, אך מאידך כבר אינני הפוסקת היחידה לגבי הכסף שלי.
באותו אופן לגבי החופש האישי – הרמה הגבוהה ביותר, לכאורה, של חופש אישי הינם החיים לבד. אך רק לכאורה, משום שהחיים עם בן-זוג מאפשרים לי, למעשה, לעשות דברים נוספים שלבדי לא הייתי עושה, או שהייתי עושה פחות – לנסוע לטיולים, למשל.
כלומר – החיים לבד נדמים כחופש המוחלט. לעומתם החיים המשותפים נראים כהגבלה על החופש, למרות שהם מאפשרים למעשה חופש וצמיחה גדולים יותר.
גם לך!
 
דצמבר 2005