מאבקי כוחות בזוגיות
שלחי לחברהגברים, נשים ומאבקי כוחות
נראה שמאבקי כוחות הם חלק מובנה בזוגיות. גברים מגדירים הגשמה עצמית אחרת ממה שנשים עושות את זה. אבל אם אנחנו רוצים לדייק עוד יותר בנושאים של גבריות ונשיות, במקום לדבר על גברים ועל נשים, נדבר על מספרי אחד ומספרי שתיים, כשמספר 1 הוא המוביל והדומיננטי, ומספר 2 נוטה יותר לפסיביות ונתפס תכופות כחלש יותר.
בעולם החיות קוראים לזה זכר אלפא וזכר ביתא, בפילוסופיה הסינית קוראים לזה ין ויאנג, וגם אצל בני האדם – יש את אלה שרוצים להיות הבוסים או עצמאיים, בזוגיות או בעבודה, ויש את אלה שכל החיים שכירים.
זה לאו דווקא קשור לגבריות ולנשיות, כי יש גברים שמעדיפים להיות מספר 2, ונשים שהן יותר מספר 1.
מה שכן חשוב להגיד לגבי זה, זה שכל זמן שלא נגלם ונגשים את מי שאנחנו באמת, אין מצב שנגיע להגשמה עצמית, שנהיה מאושרים או שתהיה לנו אהבה טובה.
הצלחה בזוגיות או מאבקי כוחות
אם נולדנו להיות הבוס, וזה בוער לנו בעצמות, אבל כל החיים אנחנו הסמנכ"ל, יהיה לנו רע, אפילו אם לכאורה אנחנו מאוד מצליחים.
כנ"ל אם אנחנו יזמים, וסטרט-אפיסטים, ועצמאיים, ומצליחים, אבל בפנים אנחנו רק רוצים לנוח.
אפילו אם זה רק ברמה הלא מודעת, אין מצב שנצליח.
איכשהו, משהו תמיד לא יעבוד.
לכן כל-כך חשוב לדעת מי אנחנו באמת ולקבל את זה, ולכן רק זה ייחשב הגשמה עצמית.
למה זה מסובך?
כי לא תמיד נולדנו למשפחה שאיפשרה לנו להיות מי ומה שאנחנו.
לפתור מאבקי כוח עי לוותר
אם אני מספר שתיים, אבל נולדתי בכורה ולא ממש הרגשתי שאני יכולה לסמוך על אחרים, יוצא שכדי לשרוד למדתי להיות מספר אחת ולנהל את עצמי. אני אולי עושה את זה ממש טוב, אבל זה לא מי שאני באמת.
בפנים עמוק אני רק רוצה לנוח, אבל עצם הרעיון על לעשות את זה מעורר אצלי חרדה – פחד שאמות, כי אף אחד אחר לא ייקח אחריות על המצב ולא ידאג לי.
אם ננסח כלל (שתמיד יש לו יוצאים מהכלל) – מספרי שתיים הופכים בעולם להיות מספר אחד לצרכי השרדות, כי לא היה שם מישהו אחר שינהיג, שיהיה הבוס, שיקח אחריות, שיהיה מספר אחד,
וההגשמה העצמית שלהם תהיה כרוכה בללמוד להירגע, לוותר על שליטה ולהסכים לתת למישהו אחר לדאוג להם.
לפעמים, הדרך הכי פשוטה לפתור מאבקי כוח היא לוותר - גם לוותר על מאבקי הכוח, וגם לוותר לצד השני בזוגיות.
קוראים לזה גם 'ללמוד לסמוך על מישהו אחר'.
לקחת אחריות כדרך לסיים מאבקי כוח בזוגיות
אם במהותי אני מספר אחד אבל נולדתי כאח קטן, או אולי אמרו לי שלא יפה לדחוף, או להשוויץ, או להיות דומיננטי, או להגיד לאחרים מה לעשות; אם היו לי הורים שלא היה להם נוח שיהיה להם בוס קטן בבית; במודע או שלא במודע, לטובתי או לטובתם, הכניסו לי לראש שמי שאני זה לא טוב ולא בסדר. במודע או שלא במודע אני מוותר על הגשמה עצמית ועל היכולת שלי לנהל ולהנהיג כדי להיות נחמד, כדי לרצות, כדי שלאחרים יהיה יותר קל להיות איתי, כדי שלא ידחו אותי.
והיום העולם לא נהנה ממה שיש לי לתת. אני אולי יכול להפוך כל דבר שאני נוגעת בו לאחר לגמרי, ואני לא עושה את זה. אני נמנע מהגשמה עצמית, מליזום ולהנהיג. וחבל.
אם לנסח כלל, מספרי אחת מסרסים ומעכבים את עצמם, ובכך מונעים מאנשים ומהעולם את המתנות שיש להם לתת כי אמרו להם בבית שזה לא יפה להתנהג כמו שהם רוצים; גרמו להם להתבייש ולגנות את מי שהם באמת.
בזוגיות, אנשים כאלה נוטים לקחת בן או בת זוג שיגידו להם מה לעשות, אבל הם לו יפרגנו לו/ה את ההנהגה. הם לא יעודדו. הם יבקרו, ישפטו, ויקטינו את השני.
במקום לקחת אחריות, ולהיות שווים את האמון שנותנים בהם - וכך למנוע את מאבקי הכוח.
סיכום: אהבה ושיתוף פעולה במקום מאבקי כוח
כולנו גם מספר אחד וגם מספר שתיים, השאלה היא מתי ובאיזה תחום –
מי אנחנו בעבודה? מי אנחנו באהבה? מה אנחנו רוצים באמת?
והשאלה היא גם מה אנחנו רוצים, או מה יגרום לנו להרגיש שהגענו להגשמה עצמית.
האם אנחנו רוצים להנהיג ולקחת אחריות?
או מעדיפים לסמוך על מישהו אחר ולעזור ביצירת אווירה טובה?
כשנסכים למלא את התפקיד שאנחנו מתחברים אליו
נצליח לסיים את מאבקי הכוחות בזוגיות,
ולהחליף אותם באהבה טובה, המבוססת על שיתוף פעולה בונה.
שיהיה בהצלחה,
© מיכל רון, אוקטובר 2007