אהבה ופחד: ביקורתיות, דיכאון ושלום בית

 

אהבה, זוגיות ושלום בית

בהתחלה של 'אנה קרנינה' טולסטוי אומר ש" כל המשפחות המאושרות - מאושרות באותה הדרך. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה."
לדעתי, לא אומללות ולא אושר אינם גורל, אלא אנו יוצרים אותם,
מבחירה – מודעת או לא.
 

זוגיות וביקורתיות

באחת הפגישות דיברתי עם יעלה על מערכת יחסים במשפחה מסויימת, שבה בן הזוג נמצא, לכאורה בשליטה מוחלטת. הוא נוקשה מאוד ומתנשא, וזה מצב כרוני.
הדבר נראה, לכאורה, קורע לב על רקע מצבה של בת הזוג, שהיא כרגע חסרת אונים, נעלבת בקלות ומדוכאת.
כשהמשכנו לנתח את מערכת היחסים הזו, יערה הוסיפה שבת הזוג ביקורתית מאוד.
         

מה הביקורתיות עושה לזוגיות?

בעצם, מה שקורה כאן זה משחק.
משחק כוחות או משחקי אגו.
במשחק כוחות כל אחד רוצה להיות החזק, הצודק, המנצח.
משחק כוחות זו מילה אחרת למלחמה,
או לאלימות.
 

ביקורתיות או אהבה

כשהיא ביקורתית היא אלימה כלפיו מילולית, מנטלית ורגשית – היא שבה וחוזרת ואומרת לו: 'אתה לא מספיק טוב.'
ומכאן – שהיא יותר טובה;
ולכן – מעליו היררכית במערכת היחסים.
 
וכך אפשר להמשיך שנים על שנים...
נכון?
נראה לי שכולנו מכירים מערכות יחסים כאלה.
 

משפחה, שלום בית, אהבה ופחד – מה הקשר?

השאלה היא למה ליצור מערכות יחסים כאלה?
למה להרוס את האהבה ואת המשפחה?
והתשובה: כי זה בטוח.
זה נשמע מופרך – מלחמה זה יותר בטוח משלום?
כן!!!
 
קודם כל – זה משחק. זה לא על באמת.
כל אחד יודע את התפקיד שלו; כל אחד חוזר על הטקסטים שוב ושוב, שנים על שנים; שום דבר אף פעם לא ישתנה; אנחנו תמיד נדע איפה אנחנו נמצאים – לפחות ככה זה נדמה.
אפשר לנסות לזעזע את המערכת באמצעות בגידה או איומי עזיבה, למשל, אבל גם אז – למעשה נשארים במסגרת מאבקי הכוחות.
 
אבל הסיבה העיקרית להשאר במשחקי כוח בזוגיות היא
כי האופציה למשחקי כוח היא מאוד מפחידה.
 

למה אהבה זה מפחיד?

כי מדובר בחשיפה עצמית;
מדובר בפגיעות.
 
כדי להיות קרובים באמת, כדי ליצור אינטימיות לטווח ארוך, כדי לאהוב בצורה הדדית, צריך לחשוף את המקומות הכי פגיעים שלנו – להיות מי שאני באמת במקומות הכי קשים שלי.
ואת זה אפשר לעשות רק כשפוגשים אהבה וחמלה.
ומה לעשות? רובינו בני-אדם, ולא בכל רגע נתון אנחנו אוהבים וחומלים.
אפילו לא כלפי בני-הזוג שלנו; אפילו לא כשהם זקוקים לנו ביותר.
 
הבחירה האוטומטית כשאנחנו נחשפים ופוגשים ביקורת היא להסגר, ולהשיב מלחמה שערה,
וככה נולדים להם יחסי כוח, שמחליפים יחסי אהבה פוטנציאליים.
 
עוד כמה פעמים כאלה,
והדפוס הכרוני של יחסי כוחות מתקבע.
 
איך?
נחמד?
 

סיכום: ליצור אהבה במשפחה, ולוותר על הפחד

המתנות של החיים באות באריזה של פחד.
להסכים לקבל מתנות מאלוהים משמע, תכופות, להסכים לפחד.
להיות מוכנים לאהוב ולהיות אהובים זה להיות מוכנים לפחד.
 
מה בחרתם?
 
©מיכל רון, אוקטובר 2009 

הצהרה: יש לראות את הכתוב באתר זה כהצעה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מכל סוג שהוא.