טיפ ראשון בהדרכת הורים לשיתוף פעולה עם הילד: עבודת צוות במקום אלימות

דייל קארנגי אומר שהדרך היחידה לגרום למישהו לעשות את מה שאתה רוצה,
היא לגרום לו לרצות לעשות את מה שאתה רוצה - אלא אם כן משתמשים באקדח.
את אותו הכבוד שאנחנו דורשים עבור עצמנו מגיע גם לילדים.
זה תירגול טוב בשבילנו –
בהקשבה, הבנה, קבלה והכלה של הילדים שלנו –
שזה פחות או יותר 70% ממה שהם זקוקים כדי להפוך לבוגרים מאושרים.
זה תירגול טוב גם עבורם –
להתרגל לזה ששמים אליהם לב ולוקחים אותם בחשבון,
ולתרגל שיתוף פעולה ועבודת צוות.
 
אם אני רוצה שאלעד יעשה משהו,
והוא דווקא לא ככ בא לו – ללכת לאמבטיה, למשל,
אפשר לנקוט באלימות – כי זה מה שזה,
ולקחת אותו לשם בכוח / בצעקות / וכו'.
אפשר גם להכנס בעצמי לאמבטיה עם משרוקית,
ולהגיד לו שגם הוא יכול לבוא –
רק אחרי שהוא יתפשט!
(-:
 

טיפ שני בהדרכת הורים לשיתוף פעולה עם הילד: סבלנות במקום אלימות

אם הוא לא רוצה לעשות משהו –
שוב, אני יכולה להתעקש איתו בכוח, ולהכריח אותו,
ואז הוא לומד שהחזק קובע, שהכי חשוב להיות חזק,
וזו הדרך הסלולה למשחקי כוח – איתכם ועם שאר האנושות.
חראם...
 
אפשרות אחרת היא להתעקש איתו בלי אלימות –
ואז הוא לומד על סבלנות, ועקביות, וכבוד לזולת –
יותר שווה, נכון?
 
איך עושים את זה?
פשוט. (אבל לא קל)
אם הוא לא רוצה להכנס לעגלה – מבקשים שוב.
ואם הוא לא מוכן, אז לא משתפים פעולה עם הצעות אחרות שלו,
אלא נותנים לו קצת זמן לעצמו, ואז מבקשים שוב.
ואם זה שוב לא – אז שוב, נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה –
ללכת, לחזור, לבקש מאתנו דברים,
לא משתפים איתו פעולה – אבל גם לא כועסים עליו!
וכשהוא שוב קצת מתפנה – לבקש שוב.
אפשר לשלב את זה עם הצעה לשיתוף פעולה –
תכנס לעגלה, ואז אני אשחק איתך.
 
זה יכול לקחת כמה פעמים כל פעם,
אבל בהדרגה, גם מספר הפעמים שצריך לבקש הולך ומצטמצם,
וגם הילד לומד שבסוף הוא כן יעשה מה שביקשתם ממנו,
וגם הוא לומד שמכבדים אותו כאדם ואת הרצון החופשי שלו,
ושיש לו רצון חופשי –
בתוך המסגרת שאתם קובעים.
 

טיפ שלישי בהדרכת הורים לשיתוף פעולה עם הילד: קודם סידור הבית, ואחכ משחקים

העקרון הוא קודם כל ללכת על מה שצריך, ואז על מה שכייף –
שמה שכייף – משחקים לדוגמא, יהיה הצ'ופר, לא הסטנדרט.
 
למשל, כשמתארגנים בבוקר לגן –
קודם כל הולכים להתלבש, ואז אוכל,
ואז – אם נשאר זמן, משחק, ואז לגן.
ככה יוצא שהמשחק הוא צ'ופר, וסיבה טובה לשתף פעולה
 
את ההתלבשות ואת האוכל אפשר לעשות לאט, כי הילד אולי עדיין בעפיצות של הבוקר.
זה צריך להיות נעים, וזורם, וחלק.
אם הילד לא רוצה – אולי הוא רוצה חיבוק ונדנודים?
לעשות את זה יותר לאט ועדין?
ללכת איתו, בקצב שלו – עושים את ה'מה' שחשוב לנו,
בצורה, ב'איך' שנעים לו.
 

סיכום הדרכת הורים לשיתוף פעולה עם ילדים: סבלנות!!!

כל הטיפים שלעיל ממש כן ישימים וכן פרקטיים –
אם יש סבלנות.
 
הדרך לגייס את הסבלנות העודפת שנחוצה,
היא לזכור כל הזמן לשאול את עצמך מה יותר חשוב לך –
השגת המטרה המיידית: להגיע בזמן, למשל,
או החינוך לערכים ומה שחשוב לך:
לגדל ילד מאושר, למשל, עי:

• להקדיש לילד תשומת לב,
• לאפשר לו לפעול בקצב שלו,
• ללמד אותו על שיתוף פעולה.

 
שיהיה בהצלחה!
©מיכל רון, מרץ 2012